בעל הסולם כותב שדווקא כוחות הטומאה, האנוכיות, מחשבות לא טהורות של אדם, מביאות אותו למסקנה שהוא רחוק מרוחניות. ברוחניות אמיתית קיימת מטרה אחת – כוח עליון, וכל מעשיו של האדם נועדו להשיג אותו. הרי הכוח העליון יצר אותנו ואת התנאים סביבנו – את העוני, את הסבל ואת המחלות. ואם אומרים לנו: "תקנו את מה שעולל כוח עליון", עלינו לעצור ולשאול את עצמנו: "אם כן, לשם מה נוצרנו כפי שנוצרנו על ידי כוח עליון, אנחנו וכל הסובבים אותנו ?"
באותה פזיזות התייחסנו אל כל מה הקיים בטבע, בטוחים שדברים רבים בו נוצרו לחינם, שיש בו הרבה דברים מזיקים {כמו הזאבים לגדיים}. עד הרגע שבו השתכנענו שבטבע צריך להיות איזון ואסור להשמיד דבר, שכל התופעות הקיצוניות מאזנות זו את זו. בחברה האנושית אי אפשר להשמיד את הפגמים ואת הסבל בדרכי פעולה ישירות. הם ייעלמו ברגע שננצל נכון את חוקי הטבע.
ויותר מכך, העזרה לזולת בעולם הזה שלא לצורך התחברות עם כוח עליון היא מעשה שהורס את העולם הזה. לא לחינם נאמר שהדרך אל הגיהינום רצופה בכוונות טובות.
אם נהיה טובים זה אל זה בלי הכוונה להתאחד כך עם חוקי העולם הרוחני, נגיע לשנאה הדדית ואף להשמדה עצמית. ההיסטוריה האנושית רצופה בניסיונות כושלים ליישם רעיון "הומאני" זה, כפי שקרה בברית המועצות לשעבר, בקומונות למיניהן ובקיבוצים בארץ. והסיבה לכישלונות היא שאנחנו והעולם שלנו נוצרנו כדי להשיג את הבורא.
אם זוהי מטרתנו, נעסוק בעולם שלנו במה שנעסוק, תמיד נשתמש בו נכון ולעולם לא נזיק לעצמנו. גם אם לא נדע את כל חוקי העולם הזה, אבל נשאף אל הבורא – נשתמש בעולם הזה ביעילות ובבטיחות מרבית. כך הוא בנוי.
אם יש לנו חיים אנוכיים עם מטרה פרטית משלנו, אפילו טובה, בסופו של דבר הם יביאו אכזבה, ייסורים, ולעולם לא נחוש סיפוק מלא.
kab.co.il