יש "מוח" ויש "לב", הרצון. מוח הוא מצב של פיקוח שכלי תמידי, מגמתי, שנועד למטרה מסוימת, בדיקת האדם את מצבו ואת מה שעובר עליו. זהו מעין מנגנון ביקורת שבעזרתו אדם רואה את עצמו מהצד. למשל כשאדם נמצא בבלבול, לא מרגיש דבר, לא יודע מה הוא אומר, לא מסוגל לייצב את הראש, לסדר את המחשבות, אבל הוא מבקר את מצבו ומודע לו.
היכולת להסתכל על עצמו מהצד עוזרת לאדם ללמוד את עצמו, מי הוא ומה הוא. אם אדם מעתיק על עצמו את תכונות הבורא, הוא מסתכל על עצמו מצד הבורא, ואז לאט לאט הוא מתחיל להזדהות עם התכונות שקנה מהבורא, ואת התכונות האגואיסטיות שלו עצמו הוא מתחיל לראות כ"פרעה", ככוח זר שבו.
אי-אפשר להיות שרוי רק ברגשות. איך אפשר להשוות בין הרגשה אחת לאחרת ולדעת מי מהן אמיתית? יש לבקר בעזרת השכל. ישנם טוב ורע; מר ומתוק; אמת ושקר. מר ומתוק הם ביקורת רגשית. אמת ושקר הם ביקורת תבונית, שכלית. אם אדם רוצה להבדיל, הוא חייב להיעזר באמות המידה של אמת ושקר, ולא של מר ומתוק, המסיטות אותו למצב הפוך מקדושה.
נכון, טוב לדעת מה זה ההפך מקדושה, אבל גם בשביל לדעת את ההפך צריך להיעזר בשכל, ולא רק באמות מידה חושיות כמו מר ומתוק.
"שיחות על שלבי הסולם"
ஜעולם השקר - החיים כחלוםஜ 