מַרְבִּית חיי הייתי סַבָּל. סַבָּל שסחב על גבו חבילה של כסף, כבוד שליטה וידע רב על העולם. וזאת בנוסף לחבילה נוספת של הנאות בהמיות וגופניות למיניהן.
תמיד רציתי להרוויח ואכן הרווחתי מכל סיטואציה, כביכול. אך כשהגעתי למקום בו הייתי אמור לפרוק את הכְּבֻדָּה, גיליתי שלא רק שלא הגעתי למקום הנכון, אלא גם שסחבתי את המשא הלא נכון.
ואז התחלתי לחפש את החבילה הנכונה לסחוב, בזמן הקצוב שנותר לי על פני האדמה, כמו גם את המקום הנכון לפרוק אותה ולקבל את שכרי.
כך הגעתי לחכמת הקבלה בה היגיעה רבה אך השכר הוא אינסופי. החידוש בדרך זו הוא, שהשכר הוא כביכול בכך שאין שכר כלל ולכן התענוג אינו נגמר והאדם אינו שובע לעולם.
השכר הוא היגיעה, העבודה והדרך אל המטרה העליונה. ומתקבל לפני, בזמן, וכמובן גם לאחר העבודה.
המטרה העליונה של היקום – האיחוד והחיבור בין האדם לבורא, לא היתה ברורה לי די הצורך. הייתי שקוע בעצמי ובצורכי המיידיים.
אך דווקא ברגעים של סבל קשה מנשוא, כשהרגשתי דחוי על ידי הבורא, ידעתי הרגשה של אמת. לבי נפער ונפתח בכאבו, ודרך דפנותיו השסועות והסדוקות חלחלה טיפה מתחושת האחדות אליה ייחלתי.
כל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי. ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה.
ஜ ஜ ஜ ஜ ஜ
ஜעולם השקר - החיים כחלוםஜ 