הדחקת השאלה

כל החיים הקודמים לגילוי הכוח העליון הם זמן מבוזבז וגלגולים שאין בהם תועלת, המהווים רק הכנה לאותו רגע הגילוי, הרגע שבו האדם מגלה בעצמו נחיצות לגילוי הכוח הפועל במציאות, לגילוי מהות החיים.

הדחקת השאלה בדבר משמעות החיים מובילה לכך, שאדם מעביר את שארית חייו מתחת לסף ההכרה שלו, כלומר מתקיים ברמת ערות נמוכה ביותר. מפני ששאלה זו נסתרת מהחושים והאדם אינו יודע בדיוק כיצד לבררה, הוא מכבה את היכולות שלו, מוריד את כל המערכות שלו לרמת קיום אוטומטית גופנית פשוטה, וכך מיליארדי אנשים פשוט מתקיימים, ותו לא.

אדם רגיל אינו מעז להוציא את ראשו מעל פני המים, לא מוכן להיות חריג בחברה או במשפחה בדמות ה"כבשה השחורה" והוא מתקיים סתם כך. למעשה, התרבות האנושית כולה, כפי שהתפתחה במהלך כל הדורות, בכל המדינות ובכל הזמנים, מכוונת לכיבוי שאלה זו. היא משתמשת בשפע האינסופי שמעניקה לנו הבריאה בדרך ערמומית ומתוחכמת מאוד, שמשתכללת והולכת מיום ליום.

אם נתבונן היטב בכל יצירות האמנות שלנו, בכל העיסוקים שלנו, נראה כי הם מבטאים את כל מסלול התרחקותנו משאלת משמעות החיים, ושהמאמצים לכבותה, לכאורה בשם הקדמה, גרמו לנו לסטות מכיוון ההתפתחות הנכון.

וכך מדור לדור אנו מתרחקים עוד ועוד ממטרת קיומנו, והולך ופוחת הסיכוי למצוא את התשובה הנוגעת לתכלית חיינו בעולם. מכאן מתבקשת המסקנה, שככל שהאנושות לכאורה מתקדמת יותר, גוברת השתדלותה לכבות את השאלה בדבר משמעות החיים, החוזרת אליה כבומרנג. ולמרות ניסיונות ההדחקה, השאלה מתעצמת והולכת מדור לדור ומתעוררת מחדש ביתר תוקף.

kab.co.il

פרנסה

כל מקצוע הוא טוב, אם הוא מאפשר לחשוב על מטרת הבריאה. העבודה הטובה ביותר היא זו שמעסיקה רק את הידיים, מפרנסת, ומותירה את הראש נקי לעסוק בהתקדמות הרוחנית שלנו. מכאן כבר נבין באיזה מקצוע רצוי לבחור. המקובלים יעצו לתלמידיהם לבחור רק בעבודה שלא דורשת את כל כולך.

 

פיתוח האגואיזם

כל מה שמניע את האדם בעולם הזה, הוא ביטוי לאגואיזם שלו. לא צריך להתמקד בפיתוח האגואיזם, אלא בתיקונו.

בעזרת לימוד חוכמת הקבלה אתה מפתח את האגואיזם שלך בצורה מכוונת, ולא מבזבז משאבים ומאמצים לסיפוק "הגופני" שלו.

סיפוק האגואיזם גורם רק להגברתו, וחוכמת הקבלה, בניגוד לכך, מפתחת אותו מבחינה איכותית, לא לרוחב, אלא למעלה, אל העולם העליון.

עד שהרצון לעליון נהיה כל כך חזק, כמו שנאמר: "עד שאינו מניח לי לישון", "כי חולת אהבה אני" – ורק אז, בהינתן הרצון הכי אגואיסטי בעולם הזה, בדיוק לפני "המחסום", יתגלה בפני האדם העולם העליון, כלומר הבורא.

לאחר מכן הוא יתחיל לחוש שמתעוררים בו רצונות אגואיסטיים כלפי הבורא עצמו, להשתמש בבורא להנאה העצמית. דבר זה כבר נקרא "קליפה", כוחות ורצונות "טמאים", ואותם חייבים לתקן בזמן שהרצונות האגואיסטיים הם לפני המחסום, ולא מבוטאים ישירות כלפי הבורא, כי עדיין לא רואים בבירור את הבורא.

צריך רק להמשיך ללמוד את חוכמת הקבלה, והכול יסתדר מאליו. חלק מהרצונות ייעלמו באופן טבעי, וחלק אחר רק יתגבר, לא יעבור תיקון. לכן הדבר העיקרי הוא – ללמוד את הקבלה ולא לחשוב מה בדיוק קורה בפנים, מכיוון ש "במקום שאדם חושב שם הוא" – האדם נמצא במקום שבו נמצאות מחשבותיו.

 

ספר אלף שאלות על קבלה

סיפוק האגואיזם

סיפוק האגואיזם בכסף כבוד ושליטה גורם רק להגברתו. חכמת הקבלה, בניגוד לכך, מפתחת אותו מבחינה איכותית, לא לרוחב, אלא למעלה, אל העולם העליון אל התענוג האינסופי.

כאב

כאב הוא תגובה של הגוף לכל מיני שיבושים גופניים. כאב מזהיר מפני סכנה, כאב מאלץ להיות בתנועה, להתקרב ולהתרחק, להיות מודע לסיבת הכאב, להגיע למסקנות ולעבור למצבים חדשים.

כאב הוא הכוח היחיד שמשפיע על האגו שלנו.

כאב מזה שרע לי, מזה שרע לאחרים ומזה שטוב לאחרים.

כאב "דוחף" מאחור ומאלץ להתפתח.
כאב שנובע מהרגשת הריקנות מושך קדימה, למילוי.

כל ההרגשות נובעות מהתנגשות, ממגע, מלחץ, מכאב.

את התענוג ניתן להרגיש רק לאחר הרגשה מוקדמת של כאב, מסבל או מציפייה.

מתגברים על הכאב רק כשמתעלים מעל האגו. פתאום מבינים שאפשר להתקיים לא בחוסר, אלא במילוי שלם, מלא, שאינו מבוסס על כאב; מילוי היוצא משלמות, מילוי שאינו נובע מצורך, אלא מאהבה.

laitman.co.il

הכרחיות גשמית ורוחניות

מה לעשות עם התנגשות הרצונות, עם הפיצול הפנימי בין רוחניות לבין עולם הזה?

בעל הסולם כותב על זה רבות ב"מאמר לסיום הזוהר". הוא אומר שבסופו של דבר על האדם להגיע למצב הזה, של התנגשות הרצונות, אבל הוא לא יכול לחייב את עצמו בפקודה: "מהיום והלאה לא אשתוקק!" הוא לא יכול להגיד לעצמו לא להשתוקק עוד לכסף, לכבוד, למושכלות, למין, לאוכל ולכל מיני בילויים. הרגשת "לא משתוקק" צריכה להיות הבחנה במצב שלו, כתוצאה ממנו.

אדם שלומד הרבה או פעיל בחברה או משקיע בהתקרבות לרוחניות בדרכים נוספות, בסופו של דבר המאזן הפנימי אצלו בין גשמיות לרוחניות ישתנה לטובת הרוחניות, ובגשמיות יהיה טרוד רק כדי להתקיים. מצב כזה נקרא, שאדם מתעסק בגשמיות לפי מידת ההכרחיות שלו בכך.

איך בודקים אם הגשמיות הכרחית או לא? אם האדם היה שמח להיפטר גם מזה. אם הוא באמת היה שמח לא להיות קשור לכל העיסוקים שלו בעולם הזה. "עיסוקים" הכוונה לכל המילויים. כשהוא לא רוצה להתמלא משום דבר, לא מאוכל, לא ממין, לא מכסף, לא מכבוד ולא ממושכלות, אלא שהם הכרחיים לו כדי להתקיים בעולם הזה.

אז זה לא נקרא שהוא מתעסק בהם, אלא שהוא ממלא את מידת החיות שחייב בה, מפני שהבורא ברא אותו כך. אז אפשר לומר עליו שהוא שקוע ברוחניות בכל מאת האחוזים.

שיחות על שלבי הסולם  כרך א'

פרק הרצון לרוחניות 14.

 

גלגלי שיניים

כל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת – שהגלגל היחיד אין לו חירות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל, – אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה.

אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו.

מאמר החרות – בעל הסולם

לבטל את הקושי

אדם מקבל כל מיני קשיים בחיים כמו מחסור, מחלה, אובדן, כדי שיתפתח ויבנה בתוכו קשר עם העולם הרוחני. אם מקובל מבטל את הקושי שניתן לפני אדם, הוא מקלקל את ההתפתחות שלו להכרת העולם העליון.

אין זה נכון להיטיב עם האדם לפני שהוא מבין מה טוב בשבילו, כשם שלא ניתן לילד קטן כל מה שהוא מבקש, בלי לחייב אותו בשום דבר, כי אז פשוט נהרוס אותו. כך הדבר גם אתנו, מה שנראה לנו עכשיו טוב אין זה טוב מוחלט, אלא אנחנו חושבים שזה טוב מאחר שאנחנו מוגבלים בראיה שלנו.

laitman.co.il

לחפש את הסיבה

אם האדם היה יכול להביט בעין רוחנית, הוא היה רואה שבמקום בו מורגש סבל, בכוונות האלו, חסר הבורא, ולכן הוא מרגיש יסורים. אם ימלא את המקום הזה בנוכחות הבורא, הוא יתחיל להרגיש הנאה במקום סבל. דווקא במצבים של סבל ויסורים, שמשפילים את האדם ומותירים אותו חסר אונים, דווקא בהם האדם יחוש את התענוגות הגדולים ביותר, לאחר שהבורא יתגלה. אחרי שהאדם סובל, אפילו קצת, הוא כבר יכול להגדיל את הסבל בעיני עצמו, ועל ידי כך להימנע מיסורים גדולים יותר בעתיד. בינתיים, המשימה שלנו מסתכמת בהכרח לראות כל מקרה שלילי קטן כאירוע גדול. עלינו להגדיל את המשמעות שלו בעינינו, וכאשר הוא יהפוך לגדול ולבלתי נסבל, נתחיל מיד לחפש את הסיבה לדבר. בעל כורחנו נתחיל לחפש את הסיבה.

laitman.co.il

תחושת הסבל

כל תחושת סבל באדם, מקטנה ועד גדולה, היא תחושת היעדר של האור, תחושת היעדר הבורא בתוך הנקודה שבלב, בתוך הנשמה.

אדם אינו יכול לבקש קשר עם הבורא לפני שמרגיש את התלות שלו בו, את החשיבות של הקשר הזה עבורו. לצורך כך, הבורא שולח לו את היסורים.

laitman.co.il