אין חדש תחת השמש

יש לפרש מה שכתוב "החדש הזה לכם". שיש לפרש בדרך העבודה, היות שאין "חדש תחת השמש", אם כן מהו ענין החידוש, מה שכתוב "החדש הזה לכם". והתשובה היא לכם, שכל ענין החידושים והשינויים הם לכם דווקא, היינו בשבילכם. זאת אומרת, לגבי הבורא כתוב "אני ה' לא שניתי", שפירושו, לגבי הבורא אין שום שינוים. אלא כל ריבוי מדרגות ושינוים הם רק מצד המקבלים. ומדוע כלפי המקבלים יש שינוים, הלא אין שינוי ברוחניות. והתשובה היא, היות שאי אפשר לקבל שום אור אלא לפי גודל הלבוש, לכן הלבושים הם עושים שינוים באור, שכפי ערך הלבוש כך הוא ההשגה בהאור.

ומהו הלבוש, שבהלבוש הזה האור מתלבש. הלבוש הזה הוא אור חוזר, שפירושו, היות שנעשה תיקון, בכדי שלא תהא בחינת "בושה" בעת קבלת הטוב ועונג, נעשה צמצום והסתר, שלא רואים את האור, אלא כפי שהאדם מסוגל לקבל בע"מ להשפיע. היינו, בשיעור זה שהאדם מסוגל לכוון בע"מ להשפיע, מתגלה אליו האור.

נמצא, שעיקר הכלי, שיכול לקבל האור, הוא בשיעור שהוא יכול להשפיע להבורא, ולא עושה שום דבר אלא לתועלת הבורא. והיות שענין בע"מ להשפיע הוא נגד הטבע, לכן עבודה זו הולכת לאט לאט. וכפי שיעור התגברות, שהוא מתגבר לעשות בע"מ להשפיע, בשיעור זה הוא מלביש ומשיג את האור. וממילא נעשה הרבה מדרגות, לפי ערך עבודת המקבלים. אבל מצד המשפיע אין שום שינוי. וזה שכתוב "החדש הזה לכם", היינו כל החידושים הם לכם, היינו זו היא עבודה שלכם, בשבילכם, היינו לצורך התחתונים.

ועיקר העבודה היא, שצריכים התגברות יתירה, שהיא "אמונה למעלה מהדעת", היינו שכל ההתחדשות בעבודה באה מבחינת "אמונה למעלה מהדעת". מה שאין כן אלו אנשים שעובדים בבחינת "אמונה בתוך הדעת", אין להם התחדשות. וזה שכתוב "אין חדש תחת השמש". היינו דוקא תחת השמש אין חידוש, אבל למעלה מהשמש יש חידוש.

הרב ברוך אשלג – הרב"ש

קול השם

במעמקי הנשמה האנושית קול השם קורא בלא הרף. מהומת החיים יכולה רק להמם את הנפש, עד שלא תשמע ברוב עתות חייה את הקול הקורא הזה. אבל בשום אופן לא תוכל לעקור את היסוד, את השורש והעיקר של הקול הזה, שהוא באמת כל עצם החיים האנושיים… וגם באלה שהם מתאמצים לברוח מפניו ולהשתיק אותו, אין הבריחה וההשתקה הזאת, אלא מגלה ביותר את קישורה הפנימי של הנפש אל אותו הקול האדיר, שאינו פוסק מנהום גם בלבבם ומרצות גם בהם עצמם. אכן לשוא גם כל מאמצי הבריחה ממנו וכל התחבולות להשתקתו.

הרב קוק

אין צורך במחסור

הרב ברוך אשלג שאל את אביו – בעל הסולם: "ידוע שבזמנים קדומים אנשים שרצו להשיג את הבורא סיגפו עצמם במיני סיגופים שונים ואתה ביטלת אותם, בהתאם לאמור שכל מי שמענה את עצמו במחסור מרצונו, הוא בעצם עובר על חוקי החיים וצריך לתת דין וחשבון. אז מה הדבר הכי חשוב בעבודה הפנימית של האדם ?"

ענה אביו: "באתי לעולם הזה כדי להראות דרך אחרת- אדם צריך להשתדל לשאוף להגיע לשלושה דברים: אהבה לבורא, אהבה לעם ואהבה לחיים. ואז אין צורך במחסור שאותו אדם כופה על עצמו."

kab.co.il

פיתוח האגואיזם

כל מה שמניע את האדם בעולם הזה, הוא ביטוי לאגואיזם שלו. לא צריך להתמקד בפיתוח האגואיזם, אלא בתיקונו.

בעזרת לימוד חוכמת הקבלה אתה מפתח את האגואיזם שלך בצורה מכוונת, ולא מבזבז משאבים ומאמצים לסיפוק "הגופני" שלו.

סיפוק האגואיזם גורם רק להגברתו, וחוכמת הקבלה, בניגוד לכך, מפתחת אותו מבחינה איכותית, לא לרוחב, אלא למעלה, אל העולם העליון.

עד שהרצון לעליון נהיה כל כך חזק, כמו שנאמר: "עד שאינו מניח לי לישון", "כי חולת אהבה אני" – ורק אז, בהינתן הרצון הכי אגואיסטי בעולם הזה, בדיוק לפני "המחסום", יתגלה בפני האדם העולם העליון, כלומר הבורא.

לאחר מכן הוא יתחיל לחוש שמתעוררים בו רצונות אגואיסטיים כלפי הבורא עצמו, להשתמש בבורא להנאה העצמית. דבר זה כבר נקרא "קליפה", כוחות ורצונות "טמאים", ואותם חייבים לתקן בזמן שהרצונות האגואיסטיים הם לפני המחסום, ולא מבוטאים ישירות כלפי הבורא, כי עדיין לא רואים בבירור את הבורא.

צריך רק להמשיך ללמוד את חוכמת הקבלה, והכול יסתדר מאליו. חלק מהרצונות ייעלמו באופן טבעי, וחלק אחר רק יתגבר, לא יעבור תיקון. לכן הדבר העיקרי הוא – ללמוד את הקבלה ולא לחשוב מה בדיוק קורה בפנים, מכיוון ש "במקום שאדם חושב שם הוא" – האדם נמצא במקום שבו נמצאות מחשבותיו.

 

ספר אלף שאלות על קבלה

גלגלי שיניים

כל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת – שהגלגל היחיד אין לו חירות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל, – אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה.

אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו.

מאמר החרות – בעל הסולם

כולנו תולעת בצנון

הַתוֹלַעַת שֶנוֹלְדָה בְּתוֹך הַצְנוֹן,
הִיא יוֹשֶבֶת שָם וְחוֹשֶבֶת,
שֶכּל הָעוֹלָם
הוּא כּל כָּך מַר,
וְכל כָּך חָשוּך,
וְכל כָּך קָטָן,
כְּמִידַת הַצְנוֹן שֶהִיא נוֹלְדָה בּוֹ.

אֲבָל בְּרֶגַע שֶבִּקְעָה אֶת קְלִיפַת הַצְנוֹן,
וְחוֹטֶפֶת מַבָּט מִבַּחוּץ לַצְנוֹן,
הִיא תְמֵהָה וְאוֹמֶרֶת:
"אֲנִי חָשַבְתִי שֶכּל הָעוֹלָם
הוּא כְּמִידַת הַצְנוֹן שֶנוֹלַדְתִי בּוֹ,
וְעַתָה אֲנִי רוֹאָה לְפָנַי עוֹלָם
גָדוֹל נָאוֹר אַדִיר וְיָפֶה לְהַפְלִיא".

kab.co.il

קו דק מאד

…עם כל זה אכתוב לך…שיהיה לך תמיד למטרה ימין ושמאל, כי יש הולך שעוד גרוע מיושב ובטל. והוא, המטה מהדרך, כי דרך האמת הוא קו דק מאד, שעליו פוסעים והולכים, עד שבאים להיכלא דמלכא. וכל מי שמתחיל ללכת בתחילת הקו צריך שמירה מעולה, שלא יטה לימין הקו או לשמאלו, אפילו כחוט השערה, כי אם בתחילה הנטיה היא כחוט השערה, אפילו אחר כך הולך ישר באמת, אבל כבר לא יבוא בשום אופן, להיכלא דמלכא, משום שאינו דורך על הקו האמיתי…

… כי תכלית הנשמה בבאה לגוף, שתזכה בעודה מלובשת בגוף לשוב לשרשה ולהדבק בו יתברך…כמו שהיתה טרם התלבשותה בגוף.

אבל צריכין הכנה דרבה, – שהוא ללכת בכל דרכיו, ומי יודע דרכי השם ? …שההולך עליהם סופו שיזדכך, עד שגופו לא יהווה מחיצה של ברזל בינו לבין קונו. כמו שכתוב: "והסירותי את לב האבן מבשרכם", ואז, יתדבק בקונו, ממש כמו שהיה דבוק טרם התלבשות נשמה בגוף.

נמצא, שיש לך שלוש בחינות…

אך באמת הני שלשה אחד הם ממש, שכן בסופו של דבר כל עובד ה', משיג אותם בבחינה אחת יחידה ומיוחדת. ומה שנראה שמחולקים לשלשה, הוא בערך הבלתי שלם בעבודת השי"ת.

ואבינך באפס מה, קצה תראה, אבל כולו לא תראה, זולת בישועתו יתברך אליך: סוד הנשמה נודע, שהיא חלק אלקי ממעל, שמטרם ביאתה בגוף היא דבוקה כענף בשורש. ועיין בעץ חיים בתחילתו, שעל כן  ברא השם יתברך את העולמות, משום שהיה רצונו לגלות שמותיו הקדושים, "רחום וחנון" וכו', שאם לא יהיו בריות אין על מי שירחם עליהם… והם דברים עמוקים מאד.

אמנם מעט כפי כח העט, – אשר "כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה"…וענין סוד השגחה "שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם". כמובא בספרים, אשר כל אלו השמות הם שכר הנשמות, שעל כרחה באה לגוף, שבאמצעות הגוף דוקא, מסוגלת להשיג שמותיו של הקב"ה, ולפי השגתה, כן מדת קומתה. וכללא נקוט: כל דבר רוחני, כל חיותו הוא ערך ידיעתו. שבעל חיים גשמי מרגיש את עצמו, כיון שהוא מורכב משכל וחומר. נמצא שהרגש רוחני, הוא בחינה ידועה, ושעור קומה רוחני, שעור גדלו של ידיעה…"לפי שכלו יהלל איש". אבל בעל חיים יודע, ולא מרגיש כלל. והבן זה היטב.

תבין שכר הנשמות: הנשמה טרם ביאתה בגוף, היתה בחינת נקודה קטנה, הגם שהיא דבוקה בשורש כענף באילן, ונקודה זו נקראת, שורש הנשמה ועולמה. ואם לא באה לעולם הזה בגוף, לא היה לה אלא עולם שלה. כלומר, שעור חלקה בשורש.

…והנך רואה, כיון שירדה הנשמה להתלבש בחומר מטונף הזה, לא יכלה עוד לשוב ולהתדבק בשרשה, בבחינת עולמה עצמה, כמו שהיתה בשורשה קודם ביאתה לעולם הזה, אלא היא מחויבת להגדל קומתה "תר"ך" פעמים, כמו שהיתה מלפנים בשורש, שהוא סוד כל השלמות…פירוש, שהקב"ה מהכולל, והתר"ך שמות הם פרטים וחלקים, אשר פרטים אלו, הם לפי פסיעות ומדרגות של הנשמה, אשר אינה מקבלת אורה בפעם אחת, זולת בדרך מדרגה, לאט לאט…

המתבאר לך מכל זה, אשר סוף הנשמה להשיג את כל התר"ך שמות הקדושים, וקונה כל קומתה, שהם תר"ך פעמים, בכמות שהיתה מטרם ביאתה, אשר שעור קומתה נראית מתר"ך מצוות, שאור תורה מלובש בהם, וקב"ה בכללות האור תורה, הרי לך מפורש ש"אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" ממש.

והתבונן מאד בדברים, שאינם דרושים אלא פשט פשוט, אשר…אמרו: "הפשט לא אפשט". ואשריך אם תבין את אשר לפניך.

לכן ההולך על הקו האמיתי בהכנה לעבדות ה', מחויב תמיד לבדוק את עצמו, אם הוא משתוקק לג' בחינות הנ"ל בשוה ממש, כי סוף מעשה משתווה לתחלתו, ואם משתוקק לבחינה אחת מהם ביותר מבחינה הב' או הג', הרי נוטה מדרך האמת הזה, והבן זה.

על כן מוטב שתאחוז את המטרה להשתוקק…שהוא מבטיח ביותר קו הממוצע בין שלושתם.

וזה סוד, "פתחו לי פתח א' של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות". פירוש, פתחו של מחט אינה לכניסה ויציאה, אלא להכניס בו חוט לתפירה ולעבודה, כן תשתוקק רק אחר צוויא דמאריה {הציווי של האדון}, לעבוד עבודה, ואז אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. שהוא סוד שם המפורש בפסוק " ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל ארץ".

איגרת ט"ז – בעל הסולם

 

"כהולך לפני המלך"

אָדָם הוֹלֵךְ בְּאֵם הַדֶּרֶךְ, וְרוֹאֶה גַּן נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְשוֹמֵעַ קוֹל קוֹרֵא מְכוּוָן אֵלָיו מֵהַמֶּלֶךְ אֲשֶר מִתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ הַגַּן.

מֵרוֹב הִתְפַעֲלוּת עָבַר בִּקְפִיצָה אַחַת אֶת הַגָּדֵר וְהִנֶּה הוּא בְּתוֹך הַגַּן. וּמִתּוֹךְ הִתְרַגְּשוּתוֹ וּזְרִיזוּתוֹ לא הִרְגִּיש שֶהוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ נִמְצָא בְּסָמוְּך אֵלָיו וּמְטַיֵּיל מֵאֲחוֹרָיו.

וְכָךְ הוּא הוֹלֵךְ וּמוֹדֶה וּמְשַבֵּחַ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּכל כּוֹחוֹ בְּכַוָונָה לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לְקַבֵּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וְהוּא אֵינוֹ מַרְגִיש כְּלָל שֶהַמֶּלֶךְ מָצוּי לְיָדוֹ. וּלְפֶתַע הוּא מַחְזִיר פָּנָיו וְרוֹאֶה אֶת הַמֶּלֶךְ נִמְצָא לְיָדוֹ.

כַּמּוּבָן שֶלִּשְעָתוֹ, גָּדְלָה הַשִּׂמְחָה מְאד. וְהִתְחִיל לְטַיֵיל אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, בְּהִלּוּל וְשֶבַח כְּפִי כּוֹחוֹ, כִּי הַמֶּלֶךְ מִלְפָנָיו וְהוּא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ.

וְכה הוֹלְכִים וּמְטַיְילִים, עַד מְקוֹם הַפֶּתַח. וְנִמְצָא הָאָדָם יוֹצֶא הַפֶּתַח, וְשָב אֶל מְקוֹמוֹ כְּבַתְּחִילָה, וְהַמֶּלֶךְ נִשְאָר בַּגַּן וְנוֹעֵל הַפֶּתַח.

וּכְשֶמִּסְתַכֵּל הָאָדָם שֶכְּבָר נִפְרָד הוּא. וְאֵין הַמֶּלֶךְ עִימּוֹ, הוּא מַתְחִיל לְבַקֵּש פֶּתַח הַגַּן לְעוּמַת שֶיָּצָא, בְּאוֹפֶן שֶהַמֶּלֶךְ יִהְיֶה מִלְפָנָיו.

אֲבָל אֵין פֶּתַח כַּזֶּה כְּלָל. אֵלָּא לְעוּמַת שֶבָּא בַּפַּעַם הָרִאשוֹנָה בְּאוֹפֶן שֶהוּא מַקְדִים אֶת הַמֶּלֶךְ. וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מֵאֲחוֹרָיו מִבְלִי שֶיַּרְגִיש בַּזֶּה.

להאזנה למשל "כהולך לפני המלך"

"בעל הסולם"

מיואש מכוחותיו

"אין מצב יותר מאושר בעולמו של אדם, אלא בשעה שמוציא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו, כלומר כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות, ותרופה אין.

כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו יתברך, שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת. וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפילתו שלמה."

 

"בעל הסולם"

 

סוף השקר

"כלל אחד, שזהו ידוע, שדבר קטן אי אפשר לראות, מה שאם כן דבר גדול, יותר קל לראות. לכן, בזמן שאדם עוסק במעט שקרים, אין הוא מסוגל לראות את האמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. אלא הוא אומר, שהוא הולך בדרך האמת. ואין לך שקר גדול מזה. הטעם האו, משום שאין לו כל כך הרבה שקרים, שיוכל לראות מצבו האמיתי.
מה שאם כן בזמן שהאדם רכש לו הרבה שקרים, נמצא שהשקר כבר נתגדל אצלו בשיעור, שאם רוצה לראות, כבר זה באפשרותו לראות…אזי הוא רואה את מצבו האמיתי. היינו שהוא רואה את האמת בנפשו, איך לעלות על המסילה הנכונה.

נמצא שהנקודה הזו, שהיא נקודת האמת, שהוא הולך בדרך השקר, האי האמצעי בין אמת לשקר. שזהו הגשר המקשר בין האמת להשקר. שנקודה זו היא הסוף של השקר. ומכאן ואילך מתחיל דרך האמת. "

רב"ש, איגרת ב'